לחבר שלי ולי יש ילדה קטנה סיאמית. היא כמעט בת שנה ויש לה אישיות נהדרת. כשהשגנו אותה לראשונה החבר שלי תמיד היה זה ששיחק איתה (מחוספס מדי) הם היו מתרוצצים בבית אחד אחרי השני נהנים. תמיד הייתי זה שהיא הגיעה אליו כשהיא סיימה לשחק ורצתה להתכרבל. ככל שהיא התבגרה וגדלה (הנשיכות והשריטות שלה כואבות יותר) החבר שלי כבר לא אהב את מערכת היחסים שלהם 'רק לשחק'. הוא רצה להחזיק אותה ולהתכרבל איתה אבל היא לא הסכימה. אני חושב שהיא חושבת שהוא רק צעצוע גדול שהיא יכולה לנשוך ולשרוט ולהיאבק איתו בכל זמן שמתחשק לה ואני זה שזוכה לכל החיבה שלה. אני יודע שהחבר שלי עצוב שהוא אפילו לא יכול להרים אותה בלי שהיא מתפתלת בטפרים ובוכה כאילו הוא פוגע בה או משהו. במובן מסוים אני חושב שהוא גרם לה להתנהג ככה כלפיו...הוא לא הבין את זה בזמנו אבל הוא שיחק איתה יותר מדי גס בתור חתלתול ועכשיו כשהיא רואה אותו היא תמיד מוכנה להיאבקות. אני יודע שהיא חושבת שהיא רק משחקת, אבל היא ממש תרוץ אליו ותתקוף את זרועו. אנחנו יודעים שאתה לא אמור להשתמש בשום עונש פיזי או אפילו לצעוק על חתולים מה אנחנו יכולים לעשות כדי לגרום לה להבין שההתנהגות הזו לא מקובלת?
Eleanor Vance
